מן העיתונות

לאיוש ופרי פרידמן  - קור וחום בכפיפה אחת ("כלכלן" – 12.12.1961)  - מקור - 12

"לא רבים המפעלים שסימלם המסחרי מציג בפני קהל לקוחות משתאה את... בעלי-המפעל. סמל כזה איננו "מדבר" בדרך-כלל אל לב הציבור, אולם ברור שהוא בעל-משמעות עמוקה לגבי אותם הבעלים עצמם, במקרה שלנו – האחים לאיוש ופרי פרידמן.

סמל מפעלם, מפעל הייצור הגדול שבבירה, מורכב משלוש דמויות אדם – דמות אדם מבוגר המחזיק בידיו שתי דמויות קטנות. הנמשל – האב במנוח ר' שמריהו פרידמן, אשר יסד את במפעל והיה הרוח החיה בו עד יומו האחרון, כשהוא מנחה את שני בניו הנאמנים בדרכו הישרה.

ואכן, הייתה זו דרך תעשייתית ישרה, דרך שראשיתה בשנת 1926, עת עלה בעל-המלאכה הציוני מהונגריה, כשעמו ציוד צנוע להפעלת בית-מלאכה ו... שני בנים צעירים, נלהבים ומעריצים.

אין להניח שכבר אז חלמה המשפחה כי יום יבוא ובית-המלאכה הצנוע שלה לתיקון פרימוסים, ישתרע על 11 אלף מטרים מרובעים, יעסיק למעלה מארבע-מאות עובדים, וייצר – וייצא – מוצרים מטיב מעולה, החל מפתיליות נפט וכלה במקררי-חשמל של ספיגה ומקררי-חשמל מוטוריים.

קשה להניח כי בית-המלאכה שצעד באותם ימים את צעדיו הראשונים של מפעל-בדרך, ידע באותם ימים לאן בדיוק מועדות פניו. מלאכה טובה, מלאכת-אומנים, מאייסטרים ממש, נערבבה אצלו באהבת-ציון וברוח המסורת, קשרה – בקשרים בל-יינתקו – את המפעל לעיר שמטבעה לא נועדה למשוך תעשיינים.

עוד כששכן המפעל במרתף חשוך באחת מסמטאותיה הצרות של שכונת נחלת-שבעה, יצא שמם של האב והבנים כמומחים לתיקוני כלי-מטבח, פרימוסים, עבודות-שרברבות וכיוצא באלה.